רש"י על בראשית מ״ה:י״ח

« רש"י על בראשית מ״ה:י״ז רש"י על בראשית מ״ה:י״ט »

18 שפתי חכמים פתח ↗

לעשותה כמצולה שאין בה דגים. פירוש דבמים עמוקים אין דגים בעומקו אלא למעלה הולכים:

18 משכיל לדוד פתח ↗

את טוב וכו׳ ניבא וכו׳ אע״ג דכבר פירש דר״ל ארץ גושן מ״מ אפשר דאיכא למדרש תרתי משום דכפל דאיכא בקרא ואכלו את חלב הארץ ומיהו מל׳ רש״י נר׳ דתרווייהו מפ׳ על טוב ארץ מצרים לכך נר׳ דאה״נ שכוונת פרעה היתה לומר להם שיתן להם אחוזה במיטב הארץ שהוא ארץ גושן אלא מיהא מדהו״ל לומר את מיטב ארץ מצרים שכך לישנא דקרא וכדכתיב לקמן ויתן להם אחזה וכו׳ במיטב הארץ וכדאשכחן נמי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם והכא יצא מפיו לשון טוב ש״מ נמי דניבא שכל טוב מצרים יהיה להם ואע״ג דלפי פי׳ רש״י כבר הבטיח פרעה לתת להם את ארץ גושן מ״מ הוצרך יוסף אח״כ ללמד לאחיו שיאמרו לפרעה רועה צאן עבדיך וכו׳ בעבור תשבו בארץ גושן לפי שהיה יוסף מכיר בפרעה היותו מבטיח ואינו עושה ועוד אפשר שכאן אמר פרעה שיתן להם ארץ גושן לאחוזה להיות למרעה לבהמתם לפי שהיא ארץ מרעה ומיהו לעולם שהם לא תהיה עיקר דירתם שם בגושן רק במצרים אצלו ובגשן יהיו מרעים בהמתם על ידי רועים ויוסף אחר כך לימדם שיאמרו שהם אינם בקיאים במלאכה אחרת אלא הם עצמם רועים בעבור ישבו בארץ גושן:

18 גור אריה פתח ↗

כמצולה שאין בה דגים. אין דרך להיות בעומק המים דגים, וזה 'כמצולה שאין בה דגים':

19 שפתי חכמים פתח ↗

מפי לומר להם. דק"ל למה לא כתוב מי צוה לו כן וע"ק למה כתיב אחריו זאת עשו בל' רבים הל"ל זאת עשה שהרי גם לעיל נא' בל' יחיד ואתה צויתה לכ"פ מפי וכו':

19 לבוש האורה פתח ↗

רש"י ואתה צויתה כו' זאת עשו כך אמור להם שברשותי הוא פי' דאם לא כן ואתה צוית למה לי דהא למעלה מיניה כתיב אמור אל אחיך וגו' ומינה ידע יוסף שנצטווה על זה שהרי שמע ממנו שאמר לו אמור אל אחיך וגו' אלא ה"ק ליה אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם כו' גם אמור להם ואתה צוית וגו' כלומר תאמר להם שאתה צוית מפי לומר להם זאת עשו קחו לכם וגו':

18 את טוב ארץ מצרים. אֶרֶץ גֹּשֶׁן, נִבָּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נִּבָּא, סוֹפָם לַעֲשׂוֹתָהּ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים:

19 חלב הארץ. כָּל חֵלֶב לְשׁוֹן מֵיטַב הוּא:

18 ברטנורא על התורה פתח ↗

את טוב ארץ מצרים ארץ גושן ניבא ואינו יודע מה ניבא סופן לעשותה כמצולה שאין בה דגים. קשה מה ענין מצולה לכאן. י"ל שבצאת ישראל ממצרים נאמ' וינצלו את מצרים. הוציאוה ממצולה כמו ובכל תבואתי תשרש שפי' תעקר שרשיה אף כאן וינצלו הפך מצולה ופרעה שאמ' להם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים שסופן לנצל אותה בצאתם משם:

18 גור אריה על במדבר פתח ↗

לא ישנה דברו וכו'. דאם לא כן, 'מה ידבר' מיבעי ליה. וכתב הרא"ם דכל זה על דרך 'ניבא ולא ידע מה ניבא' ר' רש"י בראשית מה, יח. וכוונתו, שאם ידע מה ניבא, לא היה שואל עוד מאת הקדוש ברוך הוא לקללם. ואין צריך לדבריו, כי לנבואה כזאת שלא דיבר אליו הקדוש ברוך הוא, רק שהוא נתנבא, אפשר להתבטל, וכמו שהתבאר פרשת חקת אצל מי מריבה לעיל פ"כ אות ח :

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה את טוב ארץ מצרים, ...סופם לעשותה כמצולה וכו'. ר' בספר זכרון שסופם להניח את מצרים ריקנית. וכך היא דרשת חז"ל ברכות ט ע"ב על הפס': "וינצלו את מצרים" שמות יב, לו, מלמד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. שבתוך התהום אין מצויים דגים, אלא על שפת הים במקום שיש מזון ר' רש"י שם בגמרא. פ' ויגש תשמ"ט

19 מזרחי פתח ↗

ואתה צויתה מפי לומר להם זאת עשו כך אמור להם שברשותי הוא. אמר מפי מפני שחסר המצווה ואמר לומר להם זאת עשו מפני שאין מאמר זאת עשו נופל ליוסף שהוא המצווה רק לאחי יוסף ואחר כך אמר להם שברשותי הוא מפני שממאמר זאת עשו קחו לכם משמע שהוא צווי וגזרה שיעשו כן ואין זה אלא רשות שלולא הרשות אין שום אדם רשאי להוציא עגלות ממצרים שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים:

19 גור אריה פתח ↗

ואתה צויתה מפי לומר להם. פירוש "ואתה צויתה" לא שתהיה הצוואה מאחר – לא מפרעה, כמו משמעות "ואתה צויתה" שאמר לו פרעה, וזה לא יתכן, שממי נצטווה יוסף, אלא "ואתה ציותה" – 'מפי'. והוסיף 'לומר להם' מפני שאין שייך לומר "ואתה ציותה זאת עשו" שאיך יהיה נצטווה יוסף "זאת עשו", אלא שהוא נצטווה שיאמר להם "זאת עשו", וקרא מחובר למעלה פסוק יז "אמור אל אחיך זאת עשו וגו'" – "ואתה צויתה זאת עשו", כלומר שיאמר להם שנצטוה לומר להם "זאת עשו". ומפני שקשה שאם כן למה צריך לומר להם שנצטווה לומר "זאת עשו", די כשאמר להם יוסף "זאת עשו", אלא שכוונת פרעה היה כדי שידעו אחיו שברשותו של פרעה אמר להם כך, ולפיכך אמר פרעה ליוסף שיאמר לאחיו שהוא נצטוה לומר לאחיו "זאת עשו", ולפיכך הוצרך רש"י להוסיף 'אמור להם שברשותי הוא':

« רש"י על בראשית מ״ה:י״ז רש"י על בראשית מ״ה:י״ט »